החלטה בתיק ת"א 26033-05-13

1.         לפני בקשה שהוגשה ביום 6.2.14 מטעם התובע (להלן: "המבקש") לתקן את סכום התביעה כך שהסכום הנתבע בגין חילוט הכספים בחשבון האדסנס של המבקש יעמוד על סך 200,000 ש"ח (במקום 600,000 ש"ח).כן מבוקש להורות למזכירות להנפיק לו שובר לתשלום האגרה בהתאם.

 2.        ביום 23.7.13 הגישו הנתבעות (להלן: "המשיבות") בקשה למחיקת התובענה הואיל ומדובר בתביעה כספית במסווה של תביעה הצהרתית. המשיבות טענו כי פרט לסעד הכספי שנתבע ע"י המבקש במפורש, נתבע באצטלא של סעד הצהרתי, סעד כספי נוסף, בסכום של כ- 600,000 ש"ח מבלי שהמבקש שילם את אגרת ביהמ"ש המתחייבת בגין הסעד הכספי הנוסף ומבלי שהוא מראה כי יש הצדקה ליתן סעד הצהרתי גרידא בגינו, כפי שנתבקש על ידו.

            כב' הרשמת א' חיאט נחליאלי קבעה בהחלטה מיום 26.1.14 כדלקמן:

            "לאחר שעיינתי בטענות הצדדים שוכנעתי כי לא שולמה אגרה מספקת בגין ההליך דנא. מעיון בכתב התביעה עולה כי התבקשו מספר סעדים. כך למשל, התבקש סעד של פיצויים בסך 700,000 ש"ח שבגינו שולמה אגרה (זאת מבירור עם מזכירות בית המשפט).  בנוסף, התבקשו סעדים נוספים וביניהם מתן: "פסק דין הצהרתי לפיו התובע לא הפר את ההסכם... וכן להורות לנתבעת 2 לבטל את חסימת חשבון האדסנס של התובע ולשחרר לטובת התובע את סכום הכספים שחולט על ידה". מעיון בתובענה (סעיף 133) עולה כי לטענת התובע סכום הכספים שחולט ושעל הנתבעות "לשחרר" לטובתו הוא בסך של 600,000 ש"ח. לאור האמור, ומשמבוקש כי הסכום שחולט, שלפי הטענה מסתכם ב- 600,000 ש"ח, יוחזר/ישולם לתובע, הרי שמשמעות הסעד היא משמעות כספית (גם אם בחר התובע להגדירו כסעד הצהרתי) המחייבת תשלום אגרה. להבהיר, כי לא מצאתי בתגובות התובע כל נימוק ענייני לעמדת הנתבעות והמדינה שטענו כי לא שולמה אגרה מספקת וכי הגם שהסעד האמור נוסח כסעד הצהרתי הרי שמסתתר מאחוריו סעד כספי ומשכך יש לחייב את התובע לשלם אגרה בגינו.

            לא נעלמו מעיני טענות התובע כי אין לדעת מה מתוך הסכום של 600,000 ש"ח ישולם לו בסופו של יום (ככל שתתקבלנה טענותיו) אלא שאין בטענה זו כדי לפטור את התובע מתשלום אגרה בגין הסעד האמור כפי שהוערך על ידו במועד הגשת התובענה (כפי שאין פוטרים כל תובע אחר שאינו יודע במועד הגשת התביעה באיזה חלק ממנה יזכה אם בכלל). משכך, אני מורה לתובע לשלם את יתרת האגרה שלא שולמה על ידו בגין הסכום שהוא מבקש לשחרר לטובתו.

            האגרה החסרה תשולם תוך 20 ימים שאם לא כן יימחק  הסעד שבגינו עליו להשלים את האגרה. ת.פ. בהתאם".    

3.         המבקש טוען  בבקשה כי כפי שהבהיר בכתב התביעה ובתגובותיו בנוגע לבקשה למחיקת  התובענה, הוא אינו טוען כי חולט סך של 600,000 ש"ח הצפוי בסופו של יום להיות משולם לו, אלא מדובר בסכום וירטואלי שהיה בחשבונו, ממנו נגזר הסכום הסופי שבסופו של דבר אמור היה להיות משולם לו. על כן, מאחר ובהתאם להחלטת ביהמ"ש מיום 26.1.14 על המבקש לשאת אגרה בגין סעד זה, מבוקש כי האגרה תשולם בהתאם לסכום אותו מעריך המבקש כי יהיה על המשיבות לשלם לו בפועל לו תתקבל תביעתו. אשר על כן, מבוקש לאפשר לו לתקן את סכום התביעה, כך שיצוין כי מתוך הסך של 600,000 ש"ח שחולטו ע"י המשיבות, מעריך המבקש כי יהיה עליו לשלם בפועל סך של 200,000 ש"ח.

4.         המשיבות מתנגדות לבקשה ומבקשות כי ביהמ"ש יורה על דחייתה. לחילופין, המשיבות מותירות לשיקול דעת ביהמ"ש האם להיעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה בדרך של הפחתת סכום התביעה אולם ביהמ"ש מתבקש להורות על דחיית הבקשה להפחתת סכום האגרה.

            לטענת המשיבות, מקום שתכליתו של התיקון המבוקש הינה הימנעות מתשלום סכום האגרה שהושת על התובע, הרי שאין להיעתר לבקשת התיקון שעה שהלכה היא כי מקום שהתובע מבקש להקטין את סכום תביעתו, תחושב האגרה עפ"י סכום התביעה המופיע בכתב התביעה המקורי.

            המשיבות טוענות כי המבקש לא תמך את בקשת התיקון בתצהיר וטעם זה, כשלעצמו, מחייב את דחיית בקשת התיקון.  

5.         המבקש השיב לתגובת המשיבות . לטענתו, כל שמבוקש הוא תיקון הסיפא של סעיף 156 לכתב התביעה, כך שלאחר המילים "ולשחרר לטובת התובע את סכום הכספים שחולט על ידה" יבואו המילים "בסכום המוערך ע"י התובע בסך של כ- 200,000 ש"ח". מדובר בהערכה בלבד, ולא בקביעה עובדתית, ומשכך לא היה כל צורך לתמוך את הבקשה בתצהיר. עוד נטען בהקשר זה כי הכל כבר נטען ונתמך בתצהיר ע"י המבקש, כאשר השיב לבקשת המשיבות לחייבו בתוספת אגרה. המבקש הצהיר אין ביכולתו לכמת את שווי הכספים ואילו כספים וירטואליים. המבקש טוען כי מדובר בתיקון פעוט, טרם נערך קדם משפט ראשון בתיק ומדובר בתיקון רלוונטי לפלוגתאות נשוא התובענה.

6.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דינה של הבקשה  להתקבל.    

7.         תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984  קובעת כי:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין; תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות".

8.         בנסיבות שבפני, לא מצאתי כי אין מקום שלא לאפשר את תיקון כתב התביעה.

יובהר, כי תקנה 92 לתקסד"א, מאפשרת תיקון כתב תביעה בכל עת וזאת על מנת שניתן יהיה להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין.  

במקרה דנן,  תיקון כתב התביעה נדרש על מנת שניתן יהיה להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים ובהתחשב בשלב הדיוני בו מצוי ההליך, יש מקום להיעתר לבקשה.

בנסיבות שלפני, לא מצאתי כי המבקש נהג בחוסר תום לב.

יש בידי לקבל את עמדת המבקש כי התיקון התבקש לאחר החלטת כב' הרשמת א' נחליאלי - חיאט מיום 26.1.14 שאז הובהר לו כי עמדתו לפיה, לא היה עליו להעריך מהו שווי הסכום הוירטואלי שחולט ע"י המשיבות, לא התקבלה ולא מצאתי כי  יש בכך  "ניסיון חסר תום לב לעקוף את החלטה האגרה".